קטרקט, משמעו התפתחות של עכירות בעדשת העין, שבאופן רגיל הינה שקופה. עדשת העין הינה חלק מהמערכת האופטית של העין, שתפקידה הוא להעביר ולרכז את קרני האור על הרשתית ובכך לאפשר ראיה חדה, לכן עכירות שמתפתחת בעדשה עלולה לגרום לפגיעה בראייה.

מדוע מתפתחת מחלת הקטרקט?

הסיבה העיקרית להתפתחות הקטרקט קשורה לשאלת הגיל. עם השנים חלים שינויים במבנה והרכב העדשה, שגורמים לה לאבד את שקיפותה ולהפוך לעכורה. זוהי הסיבה השכיחה ביותר להתפתחות קטרקט. 

סיבות נוספות ופחות שכיחות באופן משמעותי להתפתחות קטרקט כוללות חבלה בעין (חבלה פיזית חיצונית או חבלה מחדירת  גורם זר לעין, תרופות (כגון טיפול ממושך בסטרואידים), מחלות עיניות (כגון דלקות תוך עיניות) או קטרקט מולד (כלומר קטרקט שקיים כבר בלידה).  

באיזה גיל מתפתח קטרקט?

כאמור, ברוב המקרים הקטרקט מתפתח עם ההתקדמות בגיל. כ- 40% מהאוכלוסייה מעל גיל 60 סובלת מקטרקט וחלק לא מבוטל יפתחו  את התופעה כבר החל מגיל 55. 

על מה יתלונן המטופל שמפתח קטרקט?

בשלבים המוקדמים להתפתחות הקטרקט, הסימנים יכולים להיות קלים כגון שינוי במספר המשקפיים, ולפעמים אף מפתיעים לטובה, למשל ירידת הצורך בשימוש במשקפי קריאה. בהמשך יתלונן המטופל על קושי בהתאמת משקפיים, טשטוש והפרעת ראיה (לרבות פגיעה בחדות או איכות הראיה), סנוור או תלונות דומות נוספות.
התפתחות הקטרקט אינה גורמת לכאבים או תלונות בנוגע לתסמינים כגון צריבה או דמעת. לעיתים נדירות , קטרקט מאוד מתקדם יכול לגרום לעליה בלחץ התוך עיני ובעקבות כך לכאבים חריפים בעין.

מהו הטיפול בקטרקט?

הטיפול בקטרקט הינו אך ורק ניתוחי. למעשה, ניתוח קטרקט הוא הניתוח שמבוצע באופן הרב ביותר בעולם הרפואה. 

מה כולל ניתוח קטרקט?

במהלך הניתוח מבצעים שתי פעולות עיקריות:
1. הסרת התוכן של העדשה העכורה, תוך שמירה על מעטפתה הטבעית.
2. השתלת עדשה מלאכותית תוך עינית לתוך החלל של מעטפת העדשה הטבעית. עדשה זו תישאר בעין לצמיתות.
הניתוח מבוצע  דרך חתכים קטנים והיקפיים בקרנית, באורך של כ–2 מ"מ, שדרכם מוחדר מכשיר הפאקואמולסיפקציה ("פאקו") שמשתמש באנרגיה על קולית (אולטראסונד) בתדר גבוה, וזאת על מנת לפורר את העדשה ולשאוב את החלקים שלה. לאחר שאיבת חומר העדשה, נותרת קופסית העדשה שלתוכה מושתלת העדשה המלאכותית התוך עינית שמוזרקת במצב מקופל ונפתחת לאחר הזרקתה. בתום הניתוח, מוזרקת אנטיביוטיקה לתוך העין ופתחי הניתוח הקטנים נאטמים ללא כל שימוש בתפרים.
הניתוח מבוצע ברוב רובם של המקרים בהרדמה מקומית בעזרת טיפות חיצוניות ו/או הזרקת חומר הרדמה לתוך העין או מסביבה. לעומת זו, הרדמה כללית הינה נדירה ונשמרת למקרים מיוחדים, כגון ניתוח בילדים או במטופלים מבוגרים, שאינם יכולים לשתף פעולה.
בשנים האחרונות פותחו מכשירי לייזר שבאמצעותם ניתן לבצע חלק מהשלבים של הניתוח. מכשירים אלו נמצאים כבר בשימוש קליני, אך מדובר על היקף מצומצם לעומת השימוש במכשירי ה"פאקו".

מתי מומלץ לבצע את הניתוח?

בעבר היה רווח מיתוס רפואי שיש לחכות ל"הבשלת" הקטרקט כדי לבצע את הניתוח. כיום, עם ההתקדמות בשיטות ובמכשור הכירורגי ובהתחשב באחוזי ההצלחה הגבוהים של הניתוח, הוכח  שאין צורך להמתין להתפתחות קטרקט מתקדם ומומלץ לבצע את הניתוח בשלבים יותר מוקדמים, כאשר מתגלה שהמטופל סובל מהמחלה, וזאת על מנת להימנע מקשיים וסיבוכים בניתוח שיכולים לנבוע מהתקדמות הקטרקט.

האם ניתוח הקטרקט מבטל את הצורך בשימוש במשקפיים? 

בניתוחי קטרקט בהם מושתלות עדשות רגילות (כלומר "חד מוקדיות"), ניתן לתקן את הראייה למרחוק או לטווח קרוב, ולכן הן מבטלות חלקית את הצורך בשימוש במשקפיים. אם מכוונים את ראייתו של המטופל לראייה למרחק, יהיה המטופל תלוי במשקפי קריאה לאחר הניתוח, ולעיתים גם יזדקק למשקפיים לטווח רחוק.

האם יש הבדל בין העדשות השונות המוצעות למנותח? 

בשנים האחרונות הוכנסו לשימוש עדשות מתקדמות, שמטרתן לבטל את התלות במשקפיים לאחר ניתוח קטרקט ואף לשפר את איכות הראייה.
על סוגי העדשות הללו נמנות:
העדשות הטוריות, אשר בנוסף לקוצר ראיה או רוחק ראיה שעדשות רגילות מתקנות, מתקנות גם אסטיגמציה (צילינדר) ובכך הן מבטלות את הצורך במשקפיים לרחוק במטופלים שסובלים מכך.
סוג נוסף של עדשות מתקדמות הן העדשות המולטי-פוקליות (כלומר "רב מוקדיות"), אשר מספקות יכולת ראייה הן לרחוק והן לקרוב ובכך מפחיתות גם את התלות במשקפי קריאה לאחר הניתוח.
במקרה הצורך ישנן גם עדשות מולטי-פוקאליות טוריות, המהוות שילוב של שתי הטכנולוגיות המצוינות לעיל, כלומר עדשה תוך עינית מולטי-פוקאלית המתקנת גם צילינדר ובכך מבטלת את הצורך במשקפיים לרחוק ולקרוב לאחר הניתוח.